פסק-דין בתיק ע"א 6473/05 וערעור שכנגד

1.         בבית משפט השלום נדונה תביעת המשיבים לפיצוי בגין נזקיהם כיורשים וכתלויים במנוחה ברכה צוברי ז"ל, שקיפחה את חייה בתאונת דרכים ביום 19.9.03, בהיותה בת 58 במותה (ת.א. 3667/04).

בית משפט השלום (כב' השופט ר' יעקובי) קבע בפסק דינו מיום 10.8.05 את העקרונות לחישוב הפיצויים והותיר לבאי-כוח הצדדים לערוך את החישובים על-פי העקרונות, כשבמצב של מחלוקת יינתן "פסק-דין משלים". על פסק הדין שבו נקבעו העקרונות הוגשו ערעור וערעור שכנגד. במאמר מוסגר נציין, כי יתכן שכל עוד לא סיים בית משפט השלום את מלאכתו ולא יצק תוכן קונקרטי לעקרונות שקבע, בדרך של פסיקת סכומי הפיצויים, לא קמה לצדדים הזכות לערער על פסיקתו, ולמעשה לפנינו החלטת ביניים ולא פסק דין. זאת ועוד, היה ובעתיד תתגלע מחלוקת באשר למשמעות הכספית של העקרונות שנקבעו, יתכן וייווצר מצב שיצריך הגשת ערעור נוסף, מה שיגרום לעלויות מיותרות לצדדים ולטרחה כפולה. עוד נוסיף, כי ברגיל רצוי כי לפני ערכאת הערעור הבוחנת את פסק דינה של הערכאה המבררת, תמצא התמונה המלאה, לרבות הסכומים הסופיים שנפסקו, כדי שניתן יהיה לבחון את המחלוקות ואת ההכרעה בהן גם מההיבט הכספי הכולל. ואולם, איש מבעלי הדין לא העלה טענה זו לפנינו במקרה דנן.

2.         המערערת טוענת בערעורה באשר לקביעת סכום הפנסיה שהמנוחה היתה זכאית לקבל אלמלא פטירתה. בית משפט השלום גזר סכום זה מהנתונים שהופיעו בתלושי הפנסיה שמקבל האלמן, שבהם נרשם סכום המשכורת הקובעת. בית המשפט מצא, כי המשכורת הקובעת הממוצעת היא בסך 8,682 ש"ח ופסק, כי הפנסיה תהיה בשיעור 70% מהסכום האמור.

לטענת המערערת, קביעה זו מוטעית בשניים. ראשית, נטען כי בית המשפט טעה בכך שהתייחס לכל רכיבי השכר כרכיבים שיש להביאם בחשבון לצורך קביעת הפנסיה. שנית, נטען כי על פי הנתונים המפורטים בתלושי הפנסיה הנ"ל, לפיהם הפנסיה המשתלמת לאלמן היא בשיעור 40%, ובהתחשב בתוחלת חיי העבודה הצפויים של המנוחה (עד גיל   67), היתה המנוחה מגיעה לפנסיה בשיעור 58% בלבד.

טענות אלה של המערערת יש לדחות, ולו מן הטעם שהן לא נטענו בבית משפט השלום. בסיכומיה של המערערת בבית המשפט קמא היא טענה, כי יש לחשב את הפנסיה בשיעור 70% ממשכורתה של המנוחה ולא בשיעור נמוך יותר. זאת ועוד,  המערערת לא הפנתה את בית משפט קמא לאבחנה קונקרטית בין רכיבי שכר שאין להביאם בחשבון לצרכי הפנסיה לבין יתר רכיבי השכר. אין מקום להעלות לראשונה טענות אלה בגדרו של ערעור.

3.         טענתה הנוספת של המערערת היא, שבית המשפט פסק לאלמן פיצוי עבור אבדן שירותי רעיה בסכום גבוה, שמן הראוי להתערב בו. בית המשפט קבע כי בראש הנזק הנדון זכאי האלמן לפיצוי בסכום של 2,000 ש"ח לחודש וזאת עד לתום תוחלת חייו הצפויה, שאז היתה המנוחה צפויה להגיע לגיל 79. לטענת המערערת, שגה בית המשפט הן בגובה הסכום שנפסק והן במתן הפיצוי לאורך כל התקופה עד להגיעה של המנוחה לגיל  79, שכן ככל שהמנוחה היתה מזדקנת, כך תפחת מידת העזרה שהיתה מושיטה לבן זוגה.

בית משפט השלום התייחס בסעיף 7.13 לפסק דינו להיקף תרומתה של המנוחה למשק הבית המשותף וממצאיו מעוגנים היטב בחומר הראיות. אכן, מדובר במי שנשאה על שכמה את רוב רובן של מלאכות הבית והגינה, והקדישה שעות לעבודות אלה, שכן משרתה כמורה אפשרה לה לעשות כן. בנוסף, יש ממש בטענותיו של ב"כ המשיבים לפיהן גם אם נניח שהיקף התרומה של המנוחה היה  הולך ופוחת עם השנים, הרי הסכום שנפסק מהווה ממוצע משוקלל של התרומה בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק.

מאידך גיסא, סברנו שיש ממש בטענות המערערת באשר לסכום הפיצוי החודשי שנפסק עבור אובדן שירותי הרעייה, גם בהתחשב בהיקף תרומתה של המנוחה כפי שנקבע על ידי בית המשפט.

בפסק הדין בע"א 6076/93 עזבון תקוה כהן ז"ל נ' סלע חב' לביטוח, פורסם ב"דינים", היה מדובר באם לשלושה ילדים שנהרגה בתאונת דרכים בהיותה בת 35. בית המשפט המחוזי פסק לתלויים במנוחה פיצוי בגין אובדן שירותי אישה ואם בסכום של 150,000 ש"ח, אשר שיקף פיצוי חודשי של כ- 550 ש"ח. בית המשפט העליון ראה לנכון להוסיף לסכום הפיצוי ופסק בראש הנזק האמור פיצוי גלובלי בסכום של 200,000 ש"ח. אם נשערך נתונים אלה יימצא כי מדובר בפיצוי חודשי של כ- 1,125 ש"ח לחודש. יודגש, כי מדובר, בין היתר, בפיצוי בגין אובדן שירותי אם. בת"א (מחוזי-ב"ש) 1051/00 עזבון המנוח אוסנת ואקין נ' אושרת זגורי ואח', נדונה תביעת תלויים בגין נזק שנגרם להם עקב תאונת דרכים שבה נספתה אם המשפחה שהיתה בת 30 במותה. בית המשפט המחוזי ציין, כי ההלכה היא שבמשפחה המודרנית, כאשר שני בני הזוג נושאים בעול הפרנסה, הם מתחלקים גם בעבודות הבית, וכי בתי המשפט נוהגים לפסוק סכום גלובלי לענין הפסד שירותי בן זוג או הורה. באותה פרשה נפסק פיצוי בגין אובדן שירותי אם ורעיה בסך 150,000 ש"ח.

אכן, יתכן כי מוטב היה לפסוק בראש הנזק האמור סכום גלובלי. ואולם, בית המשפט ראה לנכון לקבוע סכום חודשי והצדדים לא השיגו על כך.

כאמור, אנו סבורים כי הסכום שנפסק מחייב התערבות, והדבר מתיישב אף עם הפסיקה הקיימת, גם בהתחשב בכך שיש מקום לעדכן את הסכומים שנפסקו בעבר.

בהתחשב בכך שמדובר בסכום פיצוי חודשי שמביא בחשבון כי היקף העזרה ילך ויפחת עם השנים, ובהתחשב בעקרונות המפורטים לעיל, אנו קובעים כי בסעיף 7.13 לפסק הדין יועמד הפיצוי על סכום של 1,250 ש"ח לחודש ממועד התאונה ועד לתום תוחלת חייו של האלמן (30.6.2024).

4.         לא מצאנו ממש בטענות המערערים שכנגד, זולת בעניין אחד, כמפורט להלן: בערעור שכנגד נטען, בין היתר, כי לא הובאו ראיות על כך שהאלמן יהיה זכאי ברבות הימים לפנסיה. בעניין זה, היפנה ב"כ המערערת (המשיבה שכנגד) לתלוש השכר של האלמן, ממנו עולה, כי המעביד מפריש עבורו סכום חודשי לקופת גמל ופיצויים.

בית משפט השלום ציין, כי לגבי הפנסיה שצפוי האלמן לקבל "לא הובאו נתונים מדויקים". בנסיבות אלה הסתמך בית המשפט על תלוש המשכורת הנ"ל והסיק ממנו, כי האלמן צפוי לקבל פנסיה בשיעור 70% ממשכורת קובעת בסכום של 4,804 ש"ח.

אנו סבורים שיש ממש בטענות המערערים שכנגד. הטוען לכך שהאלמן יהיה זכאי ברבות הימים לפנסיה, חייב להוכיח טענה זו. ניכוי לקופת גמל ופיצויים אינו מצביע בהכרח על קיומה של זכות לפנסיה ויכול לבטא ביטוח או חסכון. המערערת לא תמכה את טענתה בעניין האמור בראיה ממשית, ולפיכך לא היה מקום להניח, כי האלמן יקבל פנסיה עם סיום עבודתו במקום עבודתו הנוכחי, כאשר הסכמי העבודה לא הוכחו כלל. לפיכך אנו קובעים כי הערעור שכנגד מתקבל במובן זה שסעיף 7.10 לפסק הדין מבוטל ובמקומו ייקבע, כי לא הוכח שהאלמן יהיה זכאי לפנסיה.

5.         כאמור לעיל, מתקבל הערעור בכל הנוגע לסכום הפיצוי החודשי שנפסק בגין אובדן שירותי רעייה, ומתקבל הערעור שכנגד באשר לקביעה לפיה האלמן יהיה זכאי ברבות הימים לפנסיה. כל יתר טענותיהם של הצדדים נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ט"ז באדר, תשס"ו (16 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.